מה היא החילוניות?

אני אוהב הגדרות. 

בעיני חשוב להגדיר הגדרות למושגים מהותיים לחיינו. חשוב שאדם יוכל להסביר, לפחות לעצמו, מה המשמעות והמטען שעומד בבסיס המושגים שמרכיבים את חייו. הגדרה טובה מבחינתי הנה הגדרה בעלת אמירה. הגדרה שמעוררת דיון ואינה מסתפקת באמירת אותו הדבר במילים אחרות (לשם כך קיימים הלקסיקונים למילים נרדפות). הגדרה כזו, מחייבת עמידה כנה אל מול מושא הגדרתה וחילוץ הרכיבים המהותיים שבבסיסו. חשוב שההגדרה תגרום למי שאינו מסכים איתה צורך להגדיר את המושג הנידון בצורה אחרת. ולבסוף הגדרות הן הזמנות לדיאלוג אודות המרכיבים המהותיים הנותנים משמעות לחיינו.

אם כן, מה היא החילוניות? מילון אבן שושן שבביתי מגדיר את החילוניות על דרך השלילה – החילוניות מבחינתו הנה העדר קדושה או אמונה דתית. חילוניות, אליבא דה אבן שושן, אינה עומדת בפני עצמה כי אם מייצגת את העדרה של המשמעות שבקדושה.

האנציקלופדיה ויקיפדיה בעברית מציג תפיסה מעט יותר מורכבת של החילוניות; שם תחת הערך "חילונים", מופיעים מספר ניסיונות לתת פירוש למושג, אחד מהם הנו דומה לזה שבאבן שושן – החילוניות כהעדר. לצד הגדרת החילוניות כהעדר מציעה ויקיפדיה הגדרה מעניינת נוספת – החילוניות הנה תחושת חובת הדיווח על מעשינו לבני אדם בלבד ולא לאלוהים. ברור שיש בהגדרה זו בעייתיות רבה, אך אין לפסול אותה על הסף. ראשית – מה היא אותה חובת דיווח? על מה יש לדווח ועל מה אין? ומי הם האנשים להם יש לדווח? האם הם קהילה בסגנון קיבוצי או אולי השלטונות המיוצגים על ידי המדינה? האם חובת הדיווח חלה רק על "עבירות על החוק", דהיינו – הגרסה נעדרת הקדושה של המושג "חטאים"? במקרה כזה נדמה שבעיני החילוני מושג המדינה המודרנית מחליף את מושג האל, או לכל הפחות מקבל חלק מתפקידיו המסורתיים.

עוד שתי הגדרות מעניינות מתוך ויקיפדיה מנסות ליצוק תוכן חיובי למושג החילוניות, להלן תקציר שלהן:

א. פרופסור יעקב מלכין מגדיר זאת בערך כך: החילוניות הנה הומניזם. מתוך האמונה שהחיים הם בני חלוף יש לנהוג בהגינות כלפי הזולת ולכבד את ערך חיי האדם כערך עליון. בעיה מסויימת עם הגדרה זו היא שתפיסה שכזו של החילוניות אינה שונה מתפיסות שלעיתים נמצאות בשורשן של אמונות דתיות (למעשה, הגדרת החילוניות כהומניזם שואבת השראה מתוך דברי הנביאים אודות צדק חברתי ודאגה לחלש). כמו כן, לטעמי, יש בהגדרת החילוניות כהומניזם, ניסיון לצמצם את החילוניות רק לאותם הערכים הנאים והנעלים בעיני המחזיקים בהם והתעלמות מהיבטים נוספים שקיימים בחילוניות.

ב. צבי ינאי מגדיר את החילוניות כרציונליות (קשוחה). החילוניות על פי הגדרתו הנה התעלמות מן הרכיבים המיסטיים והלא רציונלים. חילוניות הנה הכרה באמת המדעית, הידיעה שאמת זו מוגבלת מתוקף מוגבלותו של המחקר ותפיסותנו השכליות, אבל מאידך דחייה של כך היבט רליגיוזי (רליגיוזי – הצורך לקיים מצוות\ ריטואליים טקסיים) לא רציונלי בחיינו. על פי הבנתי צבי ינאי, גם אם בלי משים, יוצר הגדרה לחילוניות הדומה מאוד לאותה הגדרה ממנה ניסה להתחמק. וכך, בעודו מנסה לתת אלטרנטיבה להגדרת החילוניות כהעדר אמונה, הוא יוצר הגדרה של החילוניות כהעדר רוחניות.

לסיכום, ולפני שנפנה להגדרתי שלי למושג החילוניות, ארצה להתעכב לרגע על האטימולוגיה של המילה "חילוני". המילה חילוני נגזרת מן המילה "חול". במובן הפשוט ביותר המילה "חול" מייצגת את הפן הנגדי או אולי היפוכו, או העדרו, של המושג "קודש". דוגמאות ליחס בין ה"חול" ל"קודש" ניתן למצוא הן בהבחנה שאנחנו נוהגים לעשות גם כיום בין יום השבת לשאר ימי השבוע המכונים בפינו "ימי חול", וכן גם בביטוי "יש להבדיל בין קודש לחול". עד עתה דנו בעיקר בהגדרות המבקשות להציג את החילוניות כהיעדר קדושה. השאלה היא האם ניתן ליצוק תוכן חיובי העומד בפני עצמו למושג החילוניות? תוכן שכזה יאלץ להיות (גם אם ברמה הרעיונית) פן נגדי למושג הקדושה או ממש היפוכה.

 עתה, ללא (עוד) הקדמות מיותרות, נפנה להגדרתי שלי לחילוניות:

החילוניות הנה עבודת אלילים.

החילוניות הנה עבודת אלילים במובן הזה שבו כל המונומנטים שהחילוני נושא אליהם את עיניו, הרוחניים או הפיזיים, הנם מעשי ידי אדם. החילוני הוא אדם המאמין שתפיסת עולמו התרבותית, הרוחנית והמוסרית עוצבה תוך דיאלוג מתמיד עם בני אדם ותוצריהם. הפילוסופיה, השירה, הספרות, הספורט, האדריכלות, הפיסול, הציור, החוק, המדע, הרוחני והגשמי – כולם כאחד הם פרי מוח אנושי קודח וידיים מיובלות. ועל כן החילוני בעודו מאמין שתוצרים אנושיים ממלאים את עולמו הוא למעשה עובד לא אלוהים כי אם תוצר אנושי – אליל.

הבהיר זאת יפה הנביא ישעיהו כאשר תיאר בצורה נלעגת את מעשיהם של עובדי האלילים (ישעיהו מ"ד פסוקים 15-19). ישעיהו מספר על חוטב עצים שלוקח בול עץ ומבקע אותו לשניים – את חציו הוא שורף כדי לחמם את ביתו, לבשל ולאפות עליו, ומחציו השני הוא מפסל פסיל אותו הוא עובד. הדימוי של ישעיהו הוא אם כן דימוי הלועג לעובד האלילים הפשוט שבאוולתו חושב שמעשה ידיו הוא האלוהים. אלא שלטעמי הבחירה המודעת בחיים שהתוכן הרוחני שבהם הנו מעשה ידי אדם אינה בחירה נלעגת.

הפילוסופיה המוסרית של קאנט, הפיסול של דה וינצ'י, הציור של ואן גוך, הסיפרות של קפקא, הפסיכולוגיה של פרויד, הקולנוע של קופולה, המוזיקה של מוצרט, הכדרור של ברצלונה, הבניינים העקומים של פרנק גרי, היופי של קייט מוס, הצהרת העצמאות של ארה"ב, הנחיתה על הירח, ההומניזם הרציונליזם והאקזיסטנציאליזם – כל אלו הנם תוצרים אנושיים מעוררי השראה של בני אדם שניסו להרוויח מעט לפרנסתם (בול העץ המשמש לחימום) ובשאר הזמן התמודדו מול נפשם המיוסרת ויצרו מונומנטים כבירים אליהם נושאים חלקים רבים מהאנושות את עיניהם.

לסיכום רק אבקש לומר שיתכן ומי מכם החילוניים (או אלו המגדירים עצמם כחילוניים) שירגישו מעט שלא בנוח עם הגדרת החילוניות כעבודת אלילים. על כך אומר שני דברים:

א. אתם מוזמנים לחלוק עלי ולנסות להתמודד ולהגדיר את החילוניות בצורה נאמנה ונכונה יותר בעצמכם. הגדרה טובה, כפי שכבר אמרתי, הנה הגדרה "בעלת בשר" המעוררת דיון. 

ב. בהנחה וכתבי הקודש הנם תוצר אנושי בן זמנו ולא הוכתבו לבני האדם בידי האל בכבודו ובעצמו הרי שגם כל המערכת הדתית עצמה הנה תוצר אנושי. ובתור שכזו, אנושית עד לשד עצמותיה, גם האמונה הדתית הנה למעשה עבודת אלילים.

וכו' וכו'