יום חמישי, 14 באפריל 2011

למה מדי שנה אנחנו קוראים את ההגדרה של פסח ולא מבינים כלום? (או לפחות מבינים מעט מאוד)


כאשר אנחנו קוראים את ההגדה של פסח אנחנו נתקלים לרוב בקושי להבין בדיוק על מה מדברות הדמויות בהגדה ומה הן מנסות לומר לנו. אחת הסיבות לכך שאנחנו לא לגמרי מבינים מה קורה שם היא שההגדה של פסח בנויה ברובה הגדול בדמות של "מדרש תלמודי". מדרש תלמודי הנו שיטה בה חכמים משוחחים על טקסט מוכר – שואלים עליו שאלות, מעירים עליו הערות, מספרים עליו סיפורים ומתווכחים עליו.

שלושה קשיים עומדים בפנינו כאשר אנחנו מנסים "לפצח" מדרש תלמודי:

1. לרוב אנחנו לא מכירים את טקסט אותו החכמים בוחרים לדרוש (ובגלל זה אנחנו לפעמים מערבבים בין הטקסט אותו הם מצטטים לבין מה שהם אומרים עליו).
2. לרוב הטכניקה של המדרש התלמודי לא מוכרת לנו. החכמים לעיתים משתמשים ב"קודים" פנימיים, שואלים שאלות קצרות או מספרים סיפורים מתוך עולמם, כדי להבין מה הם שואלים (ועל מה) ומה הם עונים צריך לפתח רגישות לטקסט וניסיון.
3. השפה של החכמים היא לא השפה שלנו.

כדי לתת לכם דוגמא למה זה בדיוק מדרש תלמודי יצרתי לנו מדרש תלמודי על שיר שכולנו מכירים – "יונתן הקטן".

יונתן הקטן זה יוני נתניהו שדווקא היה בכור לאחיו בנימין אלא שיוני מת וזכרו נשכח בעוד שבנימין אחיו נבחר פעמיים לראשות הממשלה ועל כן עלה ממנו, ורבי יהודה אומר זה נתן יונתן שהיה ענק אך עמד בצילם של שני ענקים גדולים ממנו נתן אלתרמן ונתן זך. רץ בבוקר אל הגן מלמד שלא כיוון צעדיו מלכתחילה אל העץ כי אם פגע בו בדרכו אל מקום אחר ורק ציוצים מן העץ גרמו לו לנסות כוחו בטיפוס. הוא טיפס על העץ אפרוחים חיפש אמר ריש לקיש מכיוון שלא הלך אל הגן טעה לחשוב שאפרוחין על העץ אילו היה מקפיד בלימודו בגן היה יודע שעל העץ גוזלין ולא אפרוחין ענה לו רבי עקיבא אין זאת כך והרי אני לא למדתי עד גיל 40 ובכל זאת ידעתי שאפרוחין על הקרקע וגוזלין על העץ גם יונתן צריך היה לדעת שאפרוחין אין על העץ ואם טעה לחשוב הרי שהטעו אותו. אוי ואבוי לו לשובב חור גדול במכנסיו אמר רבי יוחנן חור גדול לו באחוריו שראו לו את הטוסיק אמר ריש לקיש בקדמת מכנסיו ועל כך הוסיף בן זומא על כן נקרא שמו יונתן הקטן אמר רבי עקיבא שהיה החור גדול מלפנים ומאחור אלא שלבש תחתונים ולכן לא ראו לו את ה***. הוא טיפס על העץ אפרוחים חיפש אמר רבי יהודה חזרה זו באה ללמד שלא פעם אחת טיפס על העץ כי אם פעמיים אחת נהיה לו חור באחוריו וכיוון שלא מיהר בחזרה לגן לקנות דעת עלה פעם נוספת ונקרעו מכנסיו בשנית מלפנים.

כמו שאפשר לראות השיר "יונתן הקטן" פורק על ידי לחלקים קטנים בני מילה אחת או כמה מילים ועל כל חלק שאלו חכמים שאלה או העירו הערה או סתם ניסו להראות שהם יכולים לומר עליו משהו. באופן כללי ניתן לראות שהמדרש ניסה לענות על השאלה "מי הוא יונתן?", "למה הוא טיפס על העץ?", "מה הוא הגן אליו הוא רץ?" "איזה חור נוצר במכנסיו?" ו"למה מוזכר פעמיים שהוא טיפס על העץ?". התשובות מאידך נעות בין הרכילותי, לדידקטי-חינוכי, פסיכולוגי, פוליטי, פורנוגרפי והומוריסטי. אלו הן גם הנקודות העיקריות בהן נוגעים חכמי התלמוד בדרשותיהם בהגדה של פסח, כאשר ניתן להוסיף עוד שני אלמנטים עיקריים בהם נוגעים חכמי התלמוד – האלמנט הקולינירי והאלמנט התיאולוגי. או במילים אחרות – הם מדברים (ודורשים) הרבה על אוכל ועל אלוהים.

אז על מה דורשים החכמים בהגדה של פסח? או במילים אחרות – מה הוא ה"יונתן הקטן" שלהם אותו הם מפרקים ועליו הם מדברים?
ובכן, ה"יונתן הקטן" של החכמים הגדה הוא בעיקר הטקסט מתוך דברים כ"ו והרי הוא לפניכם.

א וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.  ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.  ג וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.  ד וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  ה וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.  ו וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה.  ז וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ.  ח וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים.  ט וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.  י וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  יא וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ:  אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.

הטקסט הזה (אין צורך לקרוא את כולו) כנראה מתאר מציאות מהווי החיים של ימי בית ראשון. הטקסט מספר כיצד עם הבאת הביכורים בחג השבועות מגיע החקלאי לבית המקדש ומעניק לכהן את הביכורים ואת הקורבן אותו הוא מעוניין להקריב לאלוהים. לאחר מכן ישנה תפילה קצרה – או אולי טקסט הודיה כלשהו – שהמאמין צריך לדקלם. הטקסט הזה מספר בקיצור נמרץ את סיפור יציאת מצרים (אלו המילים שהדגשתי בעבורכם בתוך הטקסט). ואת הסיפור הזה שככל הנראה כולם בעם ישראל של אותה עת הכירו בע"פ – כמעט כמו שאנחנו מכירים את "יונתן הקטן" – דרשו חכמי התלמוד בהגדה של פסח. אתם יכולים לעקוב אחרי המדרש שלהם שמתחיל מעט אחרי הסיפור החביב על ארבעת האחים ומסתיים קצת לפני הקטע בו מניחים לנו להתחיל לאכול.

אין ספק שבהסבר הקצר שלי אודות ההגדה של פסח והטכניקה של "המדרש התלמודי" המופיעה בו לא פתרתי את כל הקשיים שאנחנו חווים מדי שנה כאשר אנחנו מנסים לשבור את השיניים ביחד עם כל המשפחה בקוראנו את ההגדה. אני רק מקווה שנתתי כיוון אחד להבנה מעט יותר מעמיקה של הטקסט, או לכל הפחות הענקתי כלי באמצעותו יהיה יותר קל להשתלט על מה שקורה בה ולעשות לעצמנו מעט "סדר" בראש.

ואל תדאגו, אם לא הבנתם הכל זה גם בסדר. גם אני לא מבין חלקים נרחבים בהגדה ובליל הסדר. בגלל זה כנראה יהיה לי מעניין לחזור ולקרוא בו גם בשנה הבאה ובזו שתבוא אחריו. חג שמח!


וכו' וכו'


(תודה למורי, רני יגר, שחשף אותי לטקסט מתוך דברים כ"ו ולכך שההגדה של פסח דורשת אותו)