בספר ויקרא פרק י"ג פסוקים 40-41 מסופר לנו שהקירח אינו טמא. וזה מוריד אבן מעל כתפיהם של גברים רבים. גברים ה"מלווים בריבית", או "בעלי הנשירה" או "בעלי השיער הדליל". אך בעניין זה ראוי לשאול שאלה מתבקשת והיא "למה בכלל טרח מחבר המקרא לציין את העובדה שהקירח אינו טמא (ובכך כשר לכל עבודות הקודש)?".
תשובה מוצלחת לשאלה זו נותן לנו ג'קי לוי שקבע כלל נאה בחקר המקרא – "בכל מקום בו כתוב במקרא דבר מה, סימן שמישהו פעם חשב ההיפך".
אם כך, הקירחים, אותה אוכלוסיה נעדרת מזל, נתפסה ככל הנראה בתקופות מסויימות כאוכלוסיה המסומנת ע"י האלוהים, כקין בזמנו. והעובדה שהאל טורח לסמן אותם בפגם גופני מביך מעידה על פגם כלשהו באופיים או באדיקותם. מה גם, שעל פי המדע העתיק, אף ניתן היה לחשוד שהתקרחות הנה מחלה מדבקת, כמו צרעת ושחין, ועל כן הקירחים צריכים להיות מורחקים לאלתר משאר החברה הנורמטיבית.
יפה אם כן עשה הסופר המקראי שטרח לכתוב שחור על גבי לבן "קירח הוא טהור הוא". יפה עשה אך מסתבר שלא עשה מספיק.
השבוע פורסם שהרב אליהו אברז'ל, אב בית הדין הרבני בירושלים, קבע בפסק הלכה שיצא זה עתה שאין להקשיב לשירים של זמרים וזמרות הומוסקסואלים. פסק הלכה זה מצטרף לשורת פסקי דין אנטי חברתיים וחשוכים מאת הרבי אליהו אברז'ל שגם טרח בין היתר לקבוע איסור על לבישת בגדים אדומים לנשים (מכיוון שיש בצבע זה משום פריצות), וכן קבע הרב שאדם שאוכל בתוך השוק אינו יכול להעיד בבית הדין (משום שזה יכול לשקר, כיוון שאין בו דרך ארץ).
פסקי דין אלו של הרב אברז'ל יכולים לעורר הן זעם מובן והן גיחוך מתנשא. אני אבקש להראות שבנוסף לשני אלו ישנה בפסיקתו של הרב גם משום צביעות.
נביט בבקשה בפסק הדין המדיר את מי שאוכל בשוק מן העדות בבית הדין. מי הם אותם אנשים ההולכים אל השוק? ומה יש בו בשוק? ובכן, בפעם האחרונה שהייתי בשוק הכרמל בתל אביב ראיתי שם ערב רב וצבעוני של רוכלים, מבקרים ומוצרים. דוכני הירקות לצד האיטליזים, ערימות החלבה והחמוצים, הבגדים, הממתקים והדגים. כל אלו לצד סירים ומחבתות, מצתים, מאפים טריים ותבלינים. ובין כל אלו תיירים מארצות רחוקות לצד צעירים שעברו לעיר זה מכבר, זקנים וילדים, צעירים וזקנים. והרוכלים? מהם שתקנים, מהם צעקנים, מהם עליזים, מהם חשדנים ומהם ממהרים.
ויצא לי לבקר בשוק הכרמל פעמים רבות, בימי שישי וכן בשאר ימות השבוע, והצבעים שבו, השמחה, המחירים והמוצרים, הטעמים והריחות שבו אהובים עלי במיוחד. וכן אהובה עלי במיוחד התחושה שכל קנייה שלי בשוק הולכת לכיסו של המוכר ולא לתאגיד ענק סטייל "שופרסל", "הריבוע הכחול" או "רמי לוי". אני אוהב את האנשים הפשוטים המנהלים את העסק הקטן שלהם בשתי ידיהם אל מול התאגידים המפלצתיים והסטרילים (מי יותר ומי פחות) המאיימים על המשך קיומם הכלכלי.
ולא אשקר – אני קונה בקביעות גם ב"מגה בעיר" וב"שופרסל שלי", אבל אלו תמיד יהיו חביבים עלי פחות מן השוק.
אם כן, כאשר הרב אליהו אברז'ל מסמן את האוכלים בשוק כשקרנים חסרי דרך ארץ למעשה הוא יוצא כנגד ציבור פשוט וגדול שלא נענה לתכתיבי הצרכנות הסטרילית של המאה העשרים ואחת. הוא יוצא כנגד ציבור שבאופן עקרוני או סתמי בוחר להמיר את כספו במוצרים שאינם תחת השגחתם של אחת מעשר המשפחות העשירות בישראל ומנהלות את מרבית המהלכים הכלכליים במדינתנו. הרב הנכבד בוחר לצאת כנגד העסקים הקטנים והאנשים שמכלכלים אותם וכן הוא בוחר להטיל כתם על ציבור שבחלקו הגדול מצביע בעבור מפלגתו שלו – המפלגה האמורה לייצג את הציבור הספרדי דתי.
ועל כן, ובתשובה לפסק ההלכה שלך הרב אליהו אברז'ל היקר אני קובע היום, מוצאי שבת 13 בנובמבר 2010, ו' בכסליו ה'תשע"א שלושה פסקי הלכה חדשים:
1. מותר להקשיב לשירים של זמרים וזמרות הומוסקסואלים.
2. מותר לנשים ללבוש אדום.
3. אנשים האוכלים או קונים בשוק הנם כשרים לעדות.
וכו' וכו'
נ.ב.
ואם בזמרים עסקינן אני שמח לבשר לכם שחבר קרוב וזמר מוכשר, בשם עומר רוזנהוייז, סיים לאחרונה את העבודה על אלבומו הראשון. האלבום הנו אלבום פופ-רוקי מרקיד בעברית. ועומר הוא זמר, יוצר ומלחין שבהחלט ראוי (ולדעתי גם יזכה במהרה) להכרה. השירים זמינים בעמוד המייספייס של עומר. האזנה נעימה!
אה כן, והוא גם הומו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה